פסק-דין בתיק עפ"ת 10874-12-10

לפני ערעור על גזר דינו של בית המשפט השלום לתעבורה בחיפה, אשר ניתן ביום 21.10.10 על ידי כב' השופט ש. יציב בתיק תת"ע 5953-05-09.

המערער נהג ברכבו ביום 6.2.09 שעה 01:40 ברח' ההסתדרות (מול לב המפרץ), שבחיפה, עוכב לבדיקת רמת אלכוהול בגופו והבדיקה של הינשוף הראתה כי בגופו של המערער נמצא ריכוז של 350 מקרו גרם אלכוהול בכל ליטר אוויר נשוף.

על יסוד העובדות הנ"ל יחסה המשיבה למערער עבירה של נהיגה בשכרות, לפי סעיף 62 (3) לפקודת התעבורה [נוסח חדש], תשכ"א - 1961, (להלן - " הפקודה"), סעיף 64ב (א) לפקודה, סעיף 39א לפקודה ותקנה 169א לתקנות התעבורה - תשכ"א - 1961.

 המערער זומן להקראה ליום 7.6.09. לישיבה זו התייצב עו"ד עאדל דבאח בשם המערער במקום ומטעם עו"ד אבו חרפה, וביקש לאפשר למערער ליתן תשובה לאישום בישיבה נדחית, לכן נדחה הדיון ליום 20.10.09. לישיבה האחרונה המערער ובא כוחו עו"ד אבו חרפה לא התייצבו.

 על כן הרשיע בימ"ש לתעבורה את המערער בהעדרו ודחה את הטיעון לעונש, לבקשת ב"כ המשיבה, למועד אחר.

בישיבה הקבועה לטיעון לעונש, 30.11.09 התייצב עו"ד עבאס שאדי שטען כי נתבקש להופיע בשם עו"ד אבו חרפה ולבקשתו נדחה הטיעון לעונש ליום 19.9.10 כאשר בהחלטה כתב בימ"ש לתעבורה כי:

" עו"ד שאדי עבאס מתבקש למסור לעו"ד אבו חרפה את מועד הדיון וכן את העובדה שהנאשם הורשע בהעדרו".

אציין כבר עתה כי חלפה כשנה ולישיבה הקבועה ליום 19.9.10 לא התייצב המערער ובא כוחו, לכן החליט בימ"ש לתעבורה להתלות את ההליכים נגד המערער, תוך שהוא מוציא מתחת ידו צו הבאה נגד המערער.

ביום 21.10.10 הובא המערער בפני בימ"ש לתעבורה והצדדים טענו לעונש ובית משפט לתעבורה הטיל על המערער את העונשים הבאים:

 4 חודשי מאסר על תנאי ולמשך שלוש שנים, 24 חודשי פסילת רישיון הנהיגה בפועל, 3 חודשי פסילה על תנאי ולמשך שלוש שנים וקנס בסך של 1500 ש"ח.

 הערעור מופנה כנגד פסק הדין של בימ"ש לתעבורה.

ב"כ המערער טען כי מרשו כופר בעובדות. מה גם, עניינו של המערער מתאים לסיימו בהסדר.

היעדרות המערער מהדיון נגרמה  בעטיו של הסנגור עו"ד אבו חרפה, (ראו סעיף 6 להודעת הערעור ודבריו בישיבה מיום 21.10.10 עמ' 4 ש. 19).

המערער טען כי היה על בימ"ש לתעבורה ליתן לו את יומו בבית המשפט, תוך שהוא מפנה לסעיף 130 (ח) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב - 1982 ובעיקר משום שהוא כופר בעובדות ובאמינות מכשיר הינשוף. לטעמו, קיימות "בעיות" במדידת רמת אלכוהול בגופו של המערער, טען ולא פירט.

ב"כ המערער טען שהגיש בקשות לדחייה, אך ביהמ"ש לתעבורה לא התייחס אליהן (סעיף 11 להודעת הערעור). המערער לא צירף עותק ולו של בקשה אחת. עוד נטען כי בית משפט לתעבורה לא התייחס לבקשה לביטול הכרעת הדין, למרות שבקשה כזו הועלתה בכל ישיבה (סעיף 12 להודעת הערעור).

לחילופין טען המערער כי העונש שהושת עליו חמור ולא נתן ביטוי לנסיבותיו האישיות ולעובדה כי למערער אין הרשעות קודמות.

ב"כ המשיבה ביקש לדחות את הערעור.

ציין כי הכרעת הדין ניתנה בהעדר אך גזר הדין ניתן במעמד הצדדים והפנה להשתלשלות האירועים כפי שהובא בגזר דינו של בימ"ש לתעבורה וציין כי היה על המערער להגיש בקשה לביטול פסק דין וזאת לפני הגשת הערעור דנן, מה שלא נעשה.

לטענתו, לא נגרם עיוות דין למערער וזאת נוכח הבדיקה המדעית הקובעת כי המערער נהג בשכרות וכן נוכח בדיקת המאפיינים שבה צוין כי המערער "התנדנד בעמידה, התנדנד בהליכה על קו, התנדנד בהוראות הבאת האצבע לאף, ההתרשמות הכללית של השוטר היתה שהוא היה תחת השפעה כבדה של אלכוהול".